בתור התחלה, "ההרפתקה" היא רק הבסיס למשחק, בדרך כלל מפה והערות לגבי המקומות שנמצאים בה. כאשר השחקנים מספרים לך מה הדמויות עושות ולאן הן הולכות, המפה וההערות לגביה עוזרים לך להחליט מה לתאר לשחקנים ומה קורה. אל תנסי לתכנן מראש לכל האפשרויות – כמעט בטוח שהשחקנים שלך יעשו משהו שלא צפית מראש. זה דבר טוב; חלק מהכיף של הנחיית משחק קורה כאשר השחקנים מפתיעים אותך, לא רק כשאת מפתיעה אותם.

הרפתקאות יכולות להתרחש בכל מקום: מבוכים נטושים עמוק מתחת לאדמה, טירות הרוסות, יערות קסומים, ספינות בלב ים, ואפילו מקומות מוזרים עוד יותר, כמו קרקעית האוקיינוס או ערבות מוכות רוח על פלנטה מרוחקת שקוסמים מרושעים שיגרו אליה את הדמויות. באופן כללי, אם את מתכננת הרפתקה בפעם הראשונה, כדאי להתחיל ממבוך, בגלל שמבוכים הם ההרפתקה שהכי קל לתכנן ולהריץ. לאחר כמה מפגשים של הרפתקאות מבוכים, השחקנים יהיו מוכנים לצאת לשממה, או לשוט בים. כדאי לך לעודד אותם לקבל החלטות כרצונם – הם חופשיים לכתוב את גורלן של הדמויות שלהם, כל עוד הם מצליחים להשאיר אותן בחיים. זה התפקיד שלך להכריע לגבי התוצאות של ההחלטות הללו, לא לגבי ההחלטות עצמן. לפעמים הם יאתגרו את כישורי ההנחייה שלך, כפי שאת מאתגר את כישורי המשחק שלהם. הכול חלק מהמשחק.